top of page

בעתה

zvika guy





(סצנה מתוך סיפור שאולי יכתב פעם)


הדמות הארוכה האזוקה בידיה ורגליה לא זעה, וגם אם הייתה מנסה לזוז, הרי שהרצועות הגמישות שריתקו אותה אל גלגל התנופה העצום לא איפשרו לה כל ניע.

קול עמום ונמוך של חיכוך ברזל בברזל מילא את חדר המכונות האפל. ריח שמן, סולר וזיעה גברית. גלגל התנופה נע על צירו, מהדק את הרצועות בכמה מילימטרים. אנקה חנוקה נשמעה מכיוון הגבר הכפות, כשהלחץ המופעל עליו התגבר.

״יוסי, מעכת אותו לגמרי, שחרר קצת״ הקול הנשי שעלה מפינת החדר לא נשמע אמפטי או רחום, אלא פשוט ציין עובדה, כאילו סיפר על מזג האוויר.

גבר כבד גוף, יוסי, הגיח מן הצללים צולע קלות, והחל להתעסק במנגנון בקרה משוכלל שכלל מנופים, מתגים וכמה מכוונים. הרעש המתכתי נשמע שוב, כשהגלגל הגדול סב על צירו קלות, הפעם לצד השני. הגבר הגדול הביט אל פינת החדר בשאלה, ומשנענה בניד ראש, דידה לו חזרה אל הצללים, מרוצה.

״נו ברנע, הספיק לך?״ בעלת הקול, אשה קטנת קומה, כמעט ילדה במידותיה, קמה מכסא עץ שהיה צמוד אל אחד הקירות וצעדה אל מרכז החדר.

האשה התיצבה אל מול הגבר, מזדקפת במלוא קומתה הצנועה, והביטה בו בעניין מוגבל, משועשעת, כאילו מתבוננת בחתול מתמתח להנאתו בשמש ולא בגבר ערום למחצה המרותק לגלגל עינויים ימי-ביניימי מאולתר.

היא הקיפה בצעדים קטנים ומדודים את המתקן החלוד שפעם שימש לליפוף סלילים מגנטיים של מחוללי זרם רבי עוצמה. עקבי מגפיה נקשו על רצפת הבטון החשוף.

כשהגיעה לקיר שממול, נעמדה רגע, שולחת יד ימין ומלטפת באצבע המורה שלשלת מתכת כבדה שרותכה אל הקיר בטבעת מסיבית.

הגבר המיוסר שמולה הפליט אנחה. היא פנתה והביטה בו בפיזור נפש, צועדת לאורך הקיר עד שהגיעה אל סבכת מתכת חלודה, אליה מחוברים כמה אזיקים תקניים.

האשה אחזה באחד האזיקים, משכה בו כמו אומדת את חוזקו. האזיק, שעמד במבחן השמיע צליל קרקוש מאיים. האשה הסתכלה באזיק עוד רגע קט, ואחר כך, כאילו גמלה בה החלטה חשובה, פנתה שוב אל גיבן הצללים.

״יוסי, תן לו קצת פליפ״

ואל הגבר הכפות סיננה:

״אפשר לסיים את זה בכל רגע ברנע, זה רק תלוי בך, אתה יודע...״


הכבד פנה שוב אל לוח הבקרה, הזיז כמה מנופים ולחץ על כפתור או שניים. קול הפעלת משאבה הידראולית מלווה בחריקה מחרישת אוזניים נשמע כאשר גלגל התנופה ועליו האטרייה האנושית סב שוב, הפעם אנכית על ציר נוסף חבוי מן העין.

הגבר הכפות לגלגל נע במסלול חצי מעגלי ובסופו מצא עצמו כשראשו מטה ורגליו מעלה.

טיפת זיעה עשתה דרכה לאורך חזהו וכתפו, אל צווארו, משם אל פניו ועד לקודקודו, שם המתינה רגע קט ואז נרעדה והתנתקה מהגוף המיוסר מצטרפת אל אחיותיה שניקוו בשלולית קטנה על הרצפה שמתחת. האשה הזערורית הביטה, שבעת רצון. המפעלים הישנים האלה של טרום המהפכה אף פעם לא איכזבו. זה היה מגרש משחקים מושלם לחוקרי קונגלומרט נמרצים ויצירתיים, כמוה.


חיוך דק נמשך על שפתיה כאשר הדמות ההפוכה נרעדה לפתע, והשמיעה קול, הראשון מאז לכדו אותו לפני שלושה ימים.

״דיי...אני אדבר....דיי עם החרא הזה... תורידו אותי״









Comments


  • LinkedIn

© 2025 by Zvika Guy

אהבת? קבל סיפורים ישר למייל

!תודה

bottom of page