אני יוצא לחצר, השמש מסנוורת, בפה יש לי טעם של סנדוויץ׳ שוקולד והידיים שלי דביקות. אני רץ למאחורי הגן. יואב כבר התחיל לחפור את הבור שאמרנו ליד הארגזחול. אני מוציא את הכף הכחולה הטובה שהחבאתי מתחת לחולצה, ומצטרף אליו.
אנחנו חופרים, החול היבש מתחלף בחול רטוב, עכשיו קשה יותר לחפור. אני מסלק כמה קקי של חתולים הצידה.
[ציפייה]
גרף צבעוני מרצד על גבי מסך שתלוי על הקיר, מתחלף מירוק לאדום בהדרגה. מתחת, אמבט שקוף מלא בנוזל עכור. בתוכו, שרוי לו עד מעל לראשו גבר כבן שישים, עירום, עיניו עצומות. צינורות בצבעים וקטרים שונים מחוברים אל גופו, נושאים פנימה חמצן, חומרי הזנה, מאיצי גדילה, מעודדי התחדשות, ומוליכים החוצה פסולת על סוגיה. מנורות עוצמתיות שוזפות את העור הלבן. מספר אלקטרודות המחוברות אל הראש המגולח שולחות זרם אינפורמציה אל המוח המתפתח.
הבור נהיה ממש עמוק. ״תתחיל כבר מהצד השני״ יואב אומר. אני קופץ אל תוך הארגזחול. יואב מבקש קצת את הכף אז אני ממשיך לחפור עם היד. החול נכנס לי מתחת לציפורניים וזה כואב. עוד מעט אהובה תקרא לנו חזרה פנימה אז אני חופר יותר מהר, וככה גם יואב מהצד השני. תכף יפגשו הידיים שלנו מתחת לאדמה. אני רואה את מושיק אבל זה כבר מאוחר מדי לברוח. הוא עומד ליד הפתח של הבור שלי והסנדלים החומות שלו מפוררות את הדופן והחול נשפך לי על הידיים.
[חוסר אונים]
קול צפצוף טורדני קם ועולה מהיכנשהו.
בתוך האמבט, גלגלי עיניו של הגבר נעים בתזזית מתחת לעפעפיים העצומים. בועת אוויר בודדת נחלצת מהשסתום שבפיו ועושה דרכה מעלה בתוך הנוזל הצהבהב.
אשה אסופת שיער וחמורת סבר בחלוק לבן מתקרבת בצעד מהיר אל האמבט, מעיפה מבט חפוז על הגבר ועוברת להתעמק במסך שמעליו. בידה היא אוחזת מחשב לוח דקיק, ובידה השנייה היא מקישה עליו נמרצות באצבעות דקות. היא מסיטה מבטה חליפות ממחשב הלוח אל המסך הגדול. הצפצוף נפסק.
״מושיק, תעוף מפה״ אני שומע את יואב צועק אבל אני יודע שמושיק לא יזוז. אני ממשיך לחפור כאילו לא איכפת לי. מושיק מזיז באיטיות עוד חול אל תוך הבור עם הרגל שלו ומסתכל עלי בחיוך.
[זעם]
אדם גבוה בחלוק לבן מתקרב ומצטרף אל האשה ליד האמבט. פני הנוזל באמבט יורדים בהדרגה עד שראשו של הגבר השוכב נחשף במלואו. הגבוה בחלוק מסדר כמה כלים בוהקים על שולחן טיפולים קטן.
״שים לב, 34 מילימטר משפה תחתונה, אופקי, משמאל למרכז, 27 מילימטר ״
״עומק?״
״היפודרמיס, ללא פגיעה עצבית״
הוא מוחה בפיסת גזה את פניו של הגבר השוכב ומחטא את האיזור בנוזל שקוף, תוך שהוא מהמהם לעצמו, ספק שר, בקול בריטון נמוך. אחר כך הוא מסמן בטוש שחור כמה סימונים על הפנים הדוממות.
אני קם ודוחף את מושיק. יואב קם גם כן, אבל לא מתערב. הוא מפחד. אני מסתובב חזרה אל הבור ואז מושיק מתנפל עלי מאחורה. הרגל שלי נתפסת בתוך הבור. אני נופל והוא עלי. הסנטר שלי פוגע בדופן של הארגזחול. אני מרגיש את השיניים שלי נסגרות על הלשון. אני טועם דם וחול.
[חרדה]
״לא חבל דוקטור?״ הגבוה בחלוק מרים מבט ״הוא בטח היה שמח להתעורר בלי הצלקת הזאת״
״מצטערת ראובן, זה לא עובד ככה. זאת פוליסת שיחזור מלא.״ ידו של הגבר, אוחזת כלי מאורך ומבהיק, נשארת תלויה מעל לפנים השלווים, הישנים.
״נו, ניסיתי״ הוא מהמהם לעצמו.
״אמרת משהו?...״
״לא, שום דבר דוקטור״ הוא חוזר להמהם, ואז, בתנועה בוטחת, מבצע חתך מדויק בסנטרו של הגבר.
הסיפור התפרסם בכתב העת אורות, גליון 14, מחווה לאייזיק אסימוב
Comments