צביקה גיא | סיפורים וכו׳

״יאללה, תתחילי, אחרת לא נצא מפה היום.״  אירית ממשיכה לאסוף אותם למקומות. יהלי ונגה הפסיקו סוף סוף לרוץ במעגלים והתיישבו. היא מסמנת לי בהנהון מקצה החדר שאפשר להתקדם, ואני עוזבת סוף סוף את המולת החדר הגדול. איזה יום.

וכל היום אחרי זה לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. ספרתי את הדקות ואת השניות עד שתיגמר המשמרת. זה היה היום הכי ארוך שהיה לי בחיים, חשבתי...

״....נובלס, אקסטזי, חסה, שמפניה, ים, דם, שם....״ שלחתי יד מנומנמת לכיוון השידה ופגעתי בסנוז במכה ראשונה. חברי להקת אלג׳יר, שזעקו את תוגת...

״אמא של שאולי, איפה שאולי?״ אני פורץ אל הדירה הקטנה, היישר אל לב הסלון המנומנם. ״שמה, בחדר״ היא צועקת לי מהמטבח. אני פונה אל המסדרון,...

את המדיח הוא העדיף תמיד למלא ולא לרוקן.

״רבקה!..... רבקה!.....״ המיטה משמיעה קול חריקה, עוד לפני שאני מסתובב. אני מגשש אחר הטלפון שלי. מקיש על המסך פעם, פעמים, עד שגם הוא מצטרף...

״גפילטע-פיסטיישן הוא מונח המתאר איבוד מסת גוף השקולה לתכולת הקיבה עקב ארוע של מסע בזמן. קרי, במידה והמזון הלא מעוכל שלא נספג בקיבתו של...

את הסיפורונים הבאים כתבתי כחלק מאתגר כתיבה בשם ״ סיפורונובמבר ״ שהתפרסם בקבוצה ספרים? במקביל ל ננורימו (הידוע קצת יותר). מדובר בשלושים...

אני יוצא לחצר, השמש מסנוורת, בפה יש לי טעם של סנדוויץ׳ שוקולד והידיים שלי דביקות. אני רץ למאחורי הגן. יואב כבר התחיל לחפור את הבור שאמרנו